פעם זו היתה יריבות. היום זה נראה לא כוחות. במשחק טרום עונה בין השתיים, לפני כמעט 4 חודשים, ניצחו הווריורס ב-45 הפרש. "אנחנו באנו למשחק טרום עונה" תירץ אז דוק ריברס. הערב זה נגמר ב-46 הפרש. האמת היא שהפעם יש לריברס תירוץ יותר טוב: ללא השחקן הטוב ביותר שלהם, כריס פול הפצוע, באמת לקליפרס אין מה להציע מול גולדן סטייט. הווריורס היו טובים בהרבה מהקליפרס כבר בעונה הקודמת. השנה הצטרף אליהם קווין דוראנט. זה פשוט לא פייר.

הקהל באורקל אט אט כבר מתרגל לסוללת הכוכבים. בחימום הקליעות יש פחות קהל ממה שהיה בתחילת העונה, או לפחות הוא פחות רעשני כשאחד הכוכבים עולה לפרקט. אולי זו העובדה שהמשחק נערך בשבת? יתכן. בכל מקרה, ההצגה חייבת להמשך. החידוש היחיד שהבחנתי בו הוא ביצוע של סטף קארי לריקוד זריקות העונשין של קווין דוראנט.

הווריורס נפרדו מהרבה חברים הקיץ, ובלא מעט משחקים ראינו פנים מוכרים, באים לאורקל עם קבוצתם החדשה. הם תמיד מתקבלים בתשואות. לכבוד הזה זכו כבר העונה האריסון בארנס, אנדרו בוגוט, ברנדון ראש, ליאנדרו ברבוסה, פסטוס אזילי ולוק וולטון. הערב זה היה מוריס ספיידס, הידוע בכינוי מו בקטס. מו היה חביב הקהל, וספק הנקודות העיקרי מהספסל. למעשה, בנקודות לדקה מו היה שלישי בקבוצה, אחרי הספלאש ברדרס. מו היה גם המומחה של הווריורס בסחיטת עבירות תוקף. כמו השמות הנ"ל, גם מו התקבל באהבה, כשעלה למגרש לקראת סוף הרבע הראשון, למרות שבחר לעבור ליריבה השנואה מדרום.

היתרון האיכותי של הווריורס ניכר משריקת הפתיחה. גרין ודוראנט סגרו את איזור הצבע, והמקומיים עלו ליתרון מהיר 7-13 כשכל שחקני החמישייה קולעים וריברס מזעיק פסק זמן. בלייק גריפין נקלע לבעיית עבירות, אבל ריימונד פלטון, שעלה מהספסל, הצליח לשמור את הקליפרס בתמונה. מגי נתן דקות טובות גם הוא, והיתרון המשיך לגדול. 22-31 לווריורס בסוף הרבע הראשון, 12 נקודות לקארי כולל 2 מ-5 מעבר לקשת, וריברס (האב) גוער בריברס (הבן) עם ירידת השחקנים לספסל.

המגמה המשיכה עם תחילת הרבע השני. דקות טובות של ליוינגסטון ומקאדו, שחזר לאחרונה לרוטציה עקב פציעתו של דיוויד ווסט, והווריורס כבר ביתרון 15. גריפין חזר והחל לתקוף את הסל, ומקאדו לא הצליח לעצור אותו. שלשה של קרופורד הורידה את היתרון ל-10, חמש דקות למחצית, והפעם היה זה תורו של סטיב קר להזעיק פסק זמן. קארי וגרין חזרו, וגולדן סטייט הידקו את ההגנה שוב. כשהם ביתרון 13, שתיים וחצי דקות למחצית, הורה סטיב קר לעשות עבירה מכוונת על ג'ורדן ולשלוח אותו לקו. הניתוח הצליח, אבל החולה מת: ג'ורדן החטיא את שתי הזריקות, אבל הקליפרס השתלטו על הכדור החוזר ורדיק קלע שלשה. זו היתה, פחות או יותר, שירת הברבור של האורחים בחצי הראשון.

עד לסוף הרבע, הווריורס רצו 6-17: זה התחיל עם גג אדיר של גרין על גריפין ודאנק של דריימונד מהעבר השני, נמשך עם דקות מצוינות של דוראנט, ונגמר עם שלשה מחצי מגרש של קארי, עם הבאזר. 51-72 לווריורס בסוף הרבע השני, קארי ודוראנט עם 18 נקודות כ"א.

במשך שבע דקות התנהל הרבע שלישי על מי מנוחות. לכולם היה ברור שהמשחק גמור. אבל לקארי זה לא הספיק. ה-MVP התחמם והתחיל להמטיר שלשות ושאר סלים על הראש של הקליפרס ההמומים. תוך פחות מארבע וחצי דקות הווריורס רצו 9-27, כשסטף קולע 17 נקודות בפרק הזמן הזה. קראתם נכון: 17 נקודות לקארי בפחות מארבע וחצי דקות. זה בוודאי העלה זכרונות לכמה אנשים בפורטלנד.

את הרבע השלישי סיים קארי עם 25 נקודות, ובסה"כ 43 נקודות ב-29 דקות, כולל 9 שלשות ב-60%. פנומן. מה שהיה לא פחות נעים לראות, זה את קווין דוראנט מחפש את קארי שוב ושוב. דוראנט, שיכול לקלוע מול הגנת הקליפרס מתי ואיך שהוא רוצה, רצה רק דבר אחד: למסור לקארי. ככה הווריורס משחקים. כך חיפש קארי את קליי שוב ושוב ברבע השלישי הידוע מול סקרמנטו לפני שנתיים וארבעה ימים. כייף לשחק ככה, כייף לראות אותם משחקים ככה.

אומרים שקבוצות טובות יודעות לסיים חזק את הרבעים. אם נחבר את 4 הדקות האחרונות מכל אחד משלושת הרבעים הראשונים ל-12 דקות של משחק, נקבל את התוצאה הבאה: 32-58 לווריורס. 58 נקודות ברבע דמיוני אחד, ו-26 הפרש. מטורף.

הרבע השלישי נגמר ביתרון 43, ולרבע האחרון עלו כמובן רק שחקני ספסל. גארבג' ארוך ומשעמם הסתיים בתוצאה 98-144 לאלופי המערב. 46 הפרש.

עד לא מזמן, מאזן הכוחות היה שונה לגמרי. לפני כשנתיים, בטרם זכו הווריורס באליפות, התבקשו המאזינים של אחת מתוכניות הרדיו המקומי לענות על השאלה: "מי היריבה הגדולה ביותר של הווריורס". ללא יוצא מן הכלל, כל המאזינים טענו "הקליפרס". זו היתה העונה הראשונה של סטיב קר, כאשר העונה הקודמת הסתיימה בהפסד 4-3 לקליפרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף ובפיטוריו של מארק ג'קסון. "אנחנו לא אוהבים אותם" סיכם את הנושא אנדרו בוגוט. את העונה הבאה, עם סטיב קר, סיימו הווריורס עם המאזן הטוב בליגה ואליפות, אבל קולות מלוס אנג'לס לא ממש פירגנו. הטענה המרכזית היתה שלווריורס היה מזל, משום שלא פגשו את הספרס או את הקליפרס, שנחשבו למשוכות הקשות במערב. "איפה הם היו מול הרוקטס?" שאל קליי תומפסון בתגובה, "אנחנו את העבודה שלנו עשינו".

והווריורס המשיכו לעשות את העבודה. כולנו זוכרים מה הם עשו במהלך העונה שלאחר מכן, בשנה שעברה. בין השאר הם דאגו לדרוס את הקליפרס 0-4 כשבאחד המשחקים בסטייפלס הם חזרו מפיגור 20 בדרך לניצחון. היריבות, שאז רק החלה, נגמרה מהר מאוד. "אין יריבות" הודה בלייק גריפין לאחר אחד ההפסדים, "אנחנו רוצים להיות כמוהם". הרצון לא הספיק: פציעות של פול וגריפין הותירו אותם חסרי סיכוי בפלייאוף.

את העונה הנוכחים פתחו הקליפרס בסערה. הם דורגו ראשונים במדד ההגנה וניראו כמו קבוצה שמוכנה להתמודד על האליפות. דוק ריברס טען שזו הקבוצה הטובה ביותר שהיתה לו בקליפרס, והוסיף שהשחקנים מאמינים שהם יכולים ללכת עד הסוף. הווריורס, לעומת זאת, גימגמו קצת בתחילת העונה, אבל במשחק בסטייפלס הם מחצו את הקליפרס. מאז, הקליפרס מדשדשים. פציעות של שני הכוכבים (שוב) הורידו אותם עד למקום הרביעי במערב. ללא כריס פול, אין להם מספיק כוח אש להתמודד מול גולדן סטייט. אפילו אמונה בעצמם לא נראה שהיתה להם הערב. 8 נצחונות רצופים של הווריורס על הקליפרס, ואף אחד כבר לא מדבר עוד על יריבות.

לצד קארי, שסיים עם 43, 9 ו-6, בלט קווין דוראנט עם 23, 4 ו-7, כשהוא קולע בלמעלה מ-80% מהשדה, כולל 3 מ-4 מעבר לקשת. הנתון שוודאי שימח את קר יותר מכל הוא יחס האסיסטים לאיבודים: 35 לעומת 11. מאוד מרשים.

אין הרבה זמן לנוח. מחר הווריורס בפורטלנד, מהמעומדות לתואר אכזבת העונה. תוכלו לקרוא על המשחק הבא בבלוג שלי, כאן:

http://www.israeliwarriorsfan.com
GO WARRIORS